ד"ר יואל שפרלינג
מומחה ויועץ לניהול מערכות גריאטריות
מערכת האשפוז המוסדית בישראל כוללת מוסדות שונים ורבים, אולם אפילו בקרב המקורבים לנושא הזיקנה, יש לעתים אי בהירות באשר לסוגי המוסדות השונים, מטרותיהם, סוגי האוכלוסייה הנזקקת, והגורמים הרשמיים המעניקים למוסדות אלה רישוי ופיקוח.
אחת הדרכים לסווג את המוסדות יכולה להיות כמקובל היום, על ידי התייחסות למצבם התפקודי של הקשישים. למעשה קיים מעין רצף מהמצב התפקודי הקל ועד לקשה ביותר.
דיור מוגן
מיועד לאנשים עצמאיים לחלוטין, המסוגלים לטפל בעצמם ולהמשיך לחיות את חייהם כרצונם, במסגרת בית משותף, המיועד לקיים מסגרת המספקת שירותים מיוחדים ורבים לטובת המשך קיומם הפיזי, החברתי והאישי. זאת כאשר כל אחד בוחר את גודל יחידת הדיור שלו ואת אופי הפעילות בה יהיה מעורב יותר או פחות.
לבית המוגדר כ"דיור מוגן", אין צורך ברשיון תפעולי מטעם משרד ממשלתי ייעודי, והוא נחשב למעשה לבית משותף. לכן גם אין כל גורם מפקח על מצב הקשישים בבית כזה, וכניסתם למקום נעשית באופן פרטי לחלוטין ללא אפשרות קבלת עזרה ממשלתית או ציבורית כלשהי.
בעקבות הזדקנותם ושינוי במצבם התיפקודי של חלק מדיירי בתים כאלה, החלו לאחרונה דיונים בעניין הפיקוח הממשלתי על בתי ה"דיור המוגן", ואחת השאלות המרכזיות היא: עד כמה ניתן להתערב בחייו הפרטיים של האדם, גם אם הוא נמצא במסגרת פרטית לחלוטין וללא עזרת קופה ציבורית כלשהי, ולעיתים אף אינו מעונין שיבדקו את מצבו האישי הפיזי, או המנטלי.
בית אבות
מיועד לאנשים עצמאיים או תשושים, כאשר במרבית המקרים מדובר במגבלויות קלות. בתקופה האחרונה מעטים יחסית העצמאיים לחלוטין שפונים לבתי אבות, וזאת בעיקר נוכח ההתפתחות המרשימה ברמת בתי ה"דיור המוגן".
הקשישים התשושים מוגדרים כ"זקנים אשר מבחינת תפקודם הירוד, זקוקים לעזרה חלקית בפעילות היום יום".
אגב, בית האבות הוא כנוי מסחרי, וההגדרה המדויקת המצויינת ברשיון הניתן על ידי משרד העבודה והרווחה, היא "מעון". משרד העבודה והרווחה הוא גם הגורם המפקח, ובמקרה של זקנים חסרי יכולת כספית והמוגדרים כתשושים – הוא מהווה גם גורם מממן באופן חלקי או מלא.
מערכות הרישוי והפיקוח שואבות כוחן מ"חוק הפיקוח על המעונות".
